כבר חלש..
מכל הסיסמאות האלה,
שכולכם מפזרים שם...

עייף..
ממרוץ הזמן הזה,
ומכל ההבטחות!
ממסר ההשכל,
שרק מלמד... שרק מסביר.

אנרכיה מתפשטת
של כמה מכוערים אנו שם,
ורק כמה צודקים פה כולנו...

עצים גאים בין שבילי קיסמים,
שורשים רק צמאים
להוויית מפלט ההשקיה,
של פשטות נדרשת...

ושם בין כפפות עלים,
שבילי הצרחות,
שמפרידים אותי מכם,
רק אז עוד שומע,
את שריקות הצרצרים...

ובין צבע של לילה,
עוד מצליח רק לשמוע...
כי כשהם שורקים,
עוד מביט שם למטה...
וטובע בים של עיניים,
שלרגע לא מאיימות...

כאן למטה השלווה משוחררת,
כאן ההתנכרות אפילו לא נצבעת,
רק תנו קצת לשבת,
בהרמוניית הרגש,
בתקתוקי המחוג... שמכאן נראה אינסופי...


ועכשיו קצת שלכת,
וכולכם שם עירומים...
לכו מצאו קצת חום,
כי הפסקתם אתם..
לכו משכו את הזמן,
כאן ברחתם מעצמכם...