בארץ שוונגלוניה הקסומה גרה לה הנסיכה ויקטוריה. ויקטוריה היתה
נסיכה שוונגלית טיפוסית: פוליטיקאית ממולחת, דיפלומטית מוכשרת
ורמטכ"לית (בדימוס) בצבא השוונגי האיום. את רגעייה הפנויים
הקדישה ויקטוריה לתחביבייה: כימיה וציד-דרקונים.
בוקר בהיר אחד, במהלכו של מסע ציד אחד שכזה, הגיעה ויקטוריה אל
כפר קטן ומיסתורי בחלק פחות מפותח של הממלכה, איזור שהיא לא
ביקרה בו מעולם. בעודה רוכבת ברחוב הראשי השומם ראתה שהבתים
אפורים ומתפוררים ושהאנטנות חלודות וגלמודות. היא נדהמה במיוחד
לגלות שאין בכפר אפילו סניף אחד של רולדין. כשהגיעה לפאתי
הכפר, הבחינה בתושבים העמלים בשדות הכותנה, אפילו שהשעה היתה
כבר אחרי שעות העבודה הסטנדרטיות. "מדוע אתם עמלים כל כך קשה?"
שאלה. "אנחנו חייבים לעבוד קשה כדי להספיק לתאריך הגשת דמי
החסות שלנו" ענו התושבים. "מה?! למי אתם צריכים לשלם דמי
חסות?!" התרעמה הנסיכה. "למאשה, הדרקונית -הפטרונית שלנו!" ענו
לה. "זו שערורייה!" התרעמה ויקטוריה ומתחה את גבה במלכותיות
חיננית וריפרפה בשיערה הארוך והמתולתל. "קחו אותי מיד לראש
הכפר שלכם!" בדיוק אז הרגישה ויקטוריה שיפשוף פרוותי נעים בין
סנדליה המשוריינים, הביטה וראתה חתלתול ג'ינג'י מתחכך בה
בשובבות. היא הרימה אותו בידה. "מי אתה, חתלתול קטן?" שאלה.
"אני רונלדיניו, ראש הכפר!" הוא יילל, "אנא, הוד גבירותיך,
עזרי לנו להיפטר מן הדרקונית האימתנית!"
עוד באותו ערב התגנבו ויקטוריה והחתלתול אל המערה האפלולית
שלרגלי הר הגעש "אישימוטו", משכנה של הדרקונית הנוראית. בפתח
הם הציצו פנימה וראו שהדרקונית בדיוק התעוררה משנת הצהריים
(אפילו שהשעה היתה כבר שעת חדשות הערב) ושהייתה מרירה ועצבנית
מהרגיל. למרבה המזל הם הגיעו מצויידים ובעוד רונלדיניו הסיח את
דעתה עם לקט שידורים חוזרים של "החיים זה לא הכל", הניפה
ויקטוריה את גרזנה הנאמן ובמכה אחת ערפה את שלשת ראשייה של
הדרקונית!
בכפר השמחה היתה גדולה. ויקטוריה הציגה שיטה כלכלית חדשה, לפיה
כל תושב יעבוד למען רווחתו, תוך עידוד התחרותיות והמצויינות
בשוק. היא העלתה את שכר המינימום לסכום מתקבל על הדעת וקבעה
מיסים הוגנים שיוקדשו לפיתוח התשתיות ותרבות הפנאי בכפר. שיטה
זו נודעה שנים רבות מאוחר יותר בשם "קפיטליזם" והפכה את הכפר
הקטן למעצמת טקסטיל מבטיחה. ויקטוריה והחתלתול התחבבו זה על זו
ומצאו בינהם הרבה מן המשותף; "באמת? אתה גם חובב כימיה?" "איזה
קטע, חומצה מטאנו-גפרתית היא החומצה האהובה גם עלי!" מרוב
התרגשות, לא התאפקה ויקטוריה והדביקה לחתלתול נשיקה על השפם.
לפתע אירעה תגובה כימית קטנה (בדומה לריאקציה הנוצרת בתגובה
למגע בין חומצה מטאנו-גפרתית לפוליסטרין דו-חנקתי בטמפ' החדר)
וכשהתפוגג העשן, ראתה ויקטוריה לתדהמתה שבמקום בו התגרד
החתלתול שניות ספורות לפני-כן, עמד לו בחור יפה תואר, ג'ינג'י
ונבוך. "איזה יופי!" התפעלה, "איך עשית את זה?" "אה, זה סתם
כישוף שהטילה הדרקונית... עזבי, סיפור ארוך..." הפטיר
רונלדיניו.
ראו השניים כי טוב והחליטו לעבור לממלכה שכנה וקסומה לא פחות,
בשם פתח תקווה. הם קיצרו את שמם, בכדי להלום לרוח הזמנים והחלו
להשקיע בעיצוב חייהם המקצועיים. ויקי שקדה על פיתוח פרוייקט של
אינציקלופדיה מקוונת, שלימים נקרא על שמה, בעוד שרוני העדיף
להישאר בבית והחל בכתיבת הרומן האוטוביוגרפי שלו. כך חיו להם
הנסיכה בדימוס ויקי החתלתול לשעבר רוני חיים שלווים, חסרי
תהפוכות ומהמורות-רגשיות (באושר ועושר כפי שנהוג היה לומר
בימים-עברו) עד עצם היום... שבו החליטו השניים למסד את
זוגיותם. ומסיבה זו בדיוק התכנסנו כולנו כאן הערב.

זוהי טיוטה לסיפור שנתבקשתי לכתוב, כחלק ממצגת שהיתה אמורה
להיות מוקרנת, בתור הפתעה, בחתונה של חברים. הסיפור נלקח ממני,
עוות ברשעות, שונה ללא היכר ואוייר בצורה בינונית. וזה בסדר
גמור כי המצגת בסוף לא הוקרנה כלל. לפי הגרסה הרשמית, לאולם
האירועים לא היה מקרן זמין...