טובים היו הימים שהיו.
אור וצל שיחקו  ביניהם משחק של רחמים. נתתי לעצמי לעוף.
אבל לא יותר מדי אף פעם לא יותר מדי.

בתוך בקתה בלב הערבה המוריקה היו גבר ואישה
חוצים עצמם לחלקים  מנסים להיות ביחד.
והליטוף שתמיד חוזר על עצמו.
והרצון לאחוז בקצוות השונים. טובים היו הימים שהיו.
אדם מכריס יושב בשירותים ברגע של התבוננות שכבר לא עוזרת.
והזוג יוצא למסע טרף שכבר קראתי.
והליטוף. הנגיעה המזופתת בעור. ופצעי הלחץ.

הסוף שבסוף הסרט הגיע מוקדם מדי.
השקיעה הידועה מראש. שהתחילה עוד בבית חולים.
הניסיון לשרוד. לאחוז בהר.
שהסלע ממנו הוא עשוי - כהה חד משוסע. התאהבתי בפצעי
הלחץ שלך.
אבל זה היה מזמן.
עתה אני חולם על מה שהיה. הפנים הסדוקות האלה נעלמות. ייעלמו.

Its all over darling.