אביב בלו / ערב |
יורד במדרגות עורה הלבן
ורוחו נושם ומפיח אויר בריאותיי.
אני מביט בה
וחש עזות מצח ושטות...
אני טומן את מבטי בשערי בתוליה
וחווה אותה,
ובתרועה כובש את שביליי ירכיה
והיא מוכיחה אותי בתנועות נמרצות
צעירה ויודעת
רטוריקנית בין אישית, נשית שאין כמותה,
מתנחמת מעלי בקול שתיקה דקה
מתגלגלים אל בין סדיניי
במורד המדרגות
ובחוץ מביט הערב ומפיח בי רוחות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|