יושבת עם הגב לקיר
רואה את החיים שלי עוברים
את כל המחשבות
את כל האהבות
מנסה לעבור מהעבר לעתיד
ולקלוט
שאת מה שהיה - אי אפשר שוב לחוות.
את לקחת אותי למקום אחר
שם היינו מאושרות
וחושבת
למה אני עדיין שם, אם את כבר לא?
ואז נזכרת
שבכל פעם מחדש אני מפספסת את הרכבת.
ואולי אני פשוט ברציף הלא נכון,
למרות שתמיד היה לי חוש כיוון מצוין.
אז מהמקום הזה כאן
אני כותבת לך עוד שיר מחורבן.
כי,
לכעוס ניסיתי
ולצחוק רציתי
ולצעוק - לא יצא לי
אז פשוט שתקתי.
אבל כאן, עם הגב לקיר
כשהגוף פה, והנשמה כבר לא
יש משהו שמחזיק ולא מרפה
יד שמושטת - אבל זה לא משנה
מילים שנאמרו כבר אי אפשר להחזיר
כי את דחקת אותי
עם הגב לקיר. |
