|
היי ילדה את רואה את הכוכבים
העיניים בוהקות באפור של געגועים,
מביטות בי מהנייר שבו ציירתי אותו.
היי ילדה את רואה את הצחקוקים
שפתיים של ילד נקיות מהקמטים
והוא מחייך לנצח.
היי ילדה את רואה את העייפות
נשיקה שלא הייתה והרגשה של טעות
ויד כתיבתי עוד נטויה.
היי ילדה מה את רואה
זו אני שם בקופסה
כבר לא נותר בי כוח לזוז
המציאות הגיעה גם אליי.
היי ילדה, התייאשת מאהבה
עיני כוכבים שכבו וצחוק שגווע
ומהדף הוא מחייך לנצח. |
|
|
-טוב, זמננו
קצר...
-רגע, אפשר
למסור ד"ש לחברה
שלי נועה אסולין
מאשדוד?
-באמת שלא.
זמננו קצר.
-אה, טוב. אז
ביי.
(נוי-נוי
מאוכזבת שלא
נתנו לה למסור
ד"ש ברדיו, אבל
חוקים זה חוקים,
יו נואו) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.