אלה ימים כאלה,
שהיית מצפה שתהיה קשת בענן,
אבל מתאכזב אם זה היה קורה.
כי זה לא מה שרצית עכשיו,
עם כל האויר הגבוה הזה שנושב בתחתית הקופסה שלך,
עוד שניה זה מתפוצץ.
אבל אתה יודע, כי נראה לך, שזה לא יקרה,
אז אתה כאילו מתאפק,
כדי לשמור קצת משהו לאחר כך.
זה בסדר להיות חסר שליטה ולפתח תלות בשליטה,
במיוחד כשאתה בטוח שאתה שולט גם על זה.

חוץ מזה אתה כבר רגיל,
אומר לעצמך שכדאי לשקוע עוד קצת,
אולי ככה תוכל לצמוח מהתולעים.
וזה בדיוק מה שמספרים באגדות,
אבל לא במילים האלה.

כולם מביטים מסביב, מחכים שמשהו יבוא.

אף אחד לא ימצא אותך,
שוכב שם למטה ודואג להטות את הראש כלפי מעלה,
שיהיה לך יותר נוח להאשים את כולם כי "אתה באמת ניסית".
פעם היית מסוגל ליותר מזה,
או לפחות הראת כאילו.
ההבדל לא באמת משנה לאף אחד,
אז תפסיק לדרוך על צידי הגבול.

כי הכל פיקציה של אבק אשפה, או פטה מורגנה של גן עדן.
אתה רק צריך להחליט מה בא לך היום.

ואפשר גם משהו באמצע.


29.11.09
ל...עצמי?