|
רגל על רגל
פותח פנקס
ומקווה שהמוזה תימשך
לפחות עוד עשר דקות.
מוטיב השעמום מצטבר
כמו התחמושת מאחורי
במחסניות ישנות.
מפנטז על האנונימית
שמשחקת אותה קשה
חבל שכרגע היא לא פה
כי החיוך שלה ייחשב כנשיקה.
אפילו סיגריה לא נדלקת
כי ה' מבקש.
מלילה ליום ללילה ליום
ללילה מלא עננים
היישר מהמפעל
של הצולע האידיוט.
ויומיים לאחר מכן
אותו הסיפור
אך זהו יום חדש
עם סיפורים חדשים.
הצולע התעורר
ופתח את המפעל.
הסיגריה נדלקה
עם אישור של ה'.
האנונימית התגלתה.
התחמושת התרוקנה.
המוזה נמשכה.
והפנקס?
הפנקס נסגר. |
|
|
לקראת יום
הכיפורים שממשמש
ובא רק רציתי
להתנצל בפני כל
מי שפגעתי בו,
או נפגע ממשהו
שעשיתי או
שאמרתי, (לא
שזכור לי משהו
ספציפי, אבל בכל
זאת) באמת שלא
הייתה לי כל
כוונה רעה, אז
סליחה ושוב
סליחה.
יגאל עמיר, פותח
שעריי שמיים.
9/2001 |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.