שכחתי את הלב שלי,
בדירה בגבעתיים,
ז'בוטינסקי תשע עשרה,
קומה שתיים.

היא והילדה
מתפנקות על הספה.
לא שמות לב,
הלב שלי על הרצפה.

לא התקשרה כדי להזכיר לי.
אולי רוצה קצת לעצמה?
לא התקשרה כדי להזכיר לי,
אולי רוצה קצת לעצמה?

שכחתי את הלב שלי
בדירה בגבעתיים.
ז'בוטינסקי תשע עשרה,
קומה שתיים.

כבר לא נבכה ביחד,
כבר לא נצחק.
זהירות עם החתול,
זה לא כדור צמר ולא משחק.

לא התקשרה כדי להזכיר לי.
אולי רוצה קצת לעצמה?
לא התקשרה כדי להזכיר לי.
אולי רוצה קצת לעצמה?

שכחתי את הלב שלי
בדירה בגבעתיים.
ז'בוטינסקי תשע עשרה,
קומה שתיים.

היא תסמן סביבו עם גיר,
אולי תתלה אותו על קיר.
תארוז ותגנוז,
ולא תשכח לכתוב... שביר!

לא התקשרה כדי להזכיר לי.
אולי רוצה קצת לעצמה?    
לא התקשרה כדי להזכיר לי.
אולי רוצה קצת לעצמה?    

ואם בסוף תשאיר אצלה,  
ישכב מוזנח, סתם חפץ מיותר.  
או שיוצב ברגע של חמלה,
בין העציץ לפסל על הבר.

השארתי את הלב שלי
בדירה בגבעתיים.
ז'בוטינסקי תשע עשרה,
קומה שתיים.

השארתי שם בכוונה,
זה פיקדון והבטחה.
כדי שעוד אחזור לקחת,
והדלת תהיה פתוחה.