סליחה אדוני, יש לך רגע בשבילי? שמעתי קול עדין לידי.
הייתי רכון בתוך רכב, מסדר משהו.
הרמתי את מבטי וניתקלתי בעיניים גדולות מביטות בי.
כן בבקשה? עניתי לה.
יש לי בקשה ואני מקווה שאני לא חוצפנית, אמרה לי.
התבוננתי בה, צעירה די נאה כבת עשרים ומשהו, רזה, נראת קצת
פרחה אבל קולה עדין ונעים.
אני צריכה קצת כסף, משהו כמו חמישים שקל.
נתקעתי עם הרכב שלי בלי דלק, אני חיפאית, אין עלי כסף וכרטיס
הויזה שלי נחסם, אני צריכה רק כסף לדלק בשביל לחזור הביתה, אני
מבטיחה לשלוח לך בחזרה.
התבוננתי בה שנית, היה לך חיוך נחמד.
מצטער, אמרתי לה, אין עלי מזומן.
אני יכולה להראות לך רישיון ולהשאיר לך ערבון, אמרה לי, אני לא
עובדת עליך.
באמת מצטער, אמרתי לה וחזרתי לעיסוקי.
הרגשתי לפתע יד מהססת נוגעת בי, מלטפת מעט את ראשי
אני באמת נואשת, אמרה לי, אני ממש צריכה להגיע הביתה, אני
מוכנה למצוץ לך תמורת עזרה, לחשה באזני.
הרמתי את מבטי אליה בשנית, היא הסמיקה נוכח מבטי.
לא היתכוונתי ברצינות, אמרה במבוכה, מנסה לחייך.
חבל, הפטרתי במישפט קצר וחזרתי לעבודתי.
טוב,בסדר, חזרה ואמרה, מניחה עוד פעם יד על כתפי, הפעם קצת
יותר חזק.
קמתי והיישרתי מבט אליה, חתיכה למדי, מעט פרחית, גוף טוב.
את כל כך מיואשת? שאלתי, עד כדי כך.
כן, השיבה לי.
מצטער, החזרתי לה, אבל באמת שאין עלי כסף מזומן. |