|
אתמול (מסיכת מוות)
כשהוא תולה את מסיכת
המוות שלי על
הקיר
צלב צללים נסתר מעין
פורש את מוטתו
עליי
ואני נאלץ
להמתין
בציפייה הזו
בשקט שאינו קול
אלא העדרו
תחת חסות כנפיו
מלאך כהה מדי
אני נופל אליו
בוקע מקליפת
חשכת עיניי
מן הזווית היחידה
בה איני יכול שלא
להטיל צל
כי אני
איני שרף
כי זו
מוטת כנפיי
כשהוא תולה
אותי
המוות שלי
על הקיר
שם גבוה על
הקיר
מתוק מכל חיי.
6.5.2009
היום (אמא)
אני
קובר אותך היום ואת
חיה עדיין
מעשנת עדיין
המון
בבית הזכוכית בו
גדלתי אך לא צמחתי
לא יכולתי
בין הקירות
לא בחלל בו הזעתי
את חרדת
סיוטי הראשון
ואת
תמיד כמו צל
אלף שברים חדים
בבשר העצל
הטיפש הזה
השמן האיטי מדי
בריח ידייך
הצרובות מכלור
בבכי לילותייך
או עשן הסיגריות
המכחיל את הבוקר כולו
אני קובר היום
אותי עד אתמול אותנו
את כל מה שלא
למדתי עדיין וכל מה שלא
אוכל לאכול עוד.
7.5.2009 |
|
|
הגיע הזמן
לסלוגנים
פוסטמודרניים.
ההוא ממקודם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.