|
הולכת בשישי בבוקר
ברחוב שנתעורר כבר קודם -
שתי נשים ועגלה, מלים עפות ליד אוזני המתרחקת
וכמו התעוררות נדרכת בי
וגל פתאום
כאילו חבוקות בין זרועותיי
מעל רגליי האחוזות כבידה
נשימות תינוק קטנות שאיפות קטנות
כמו בידיי
ניחוח החלב
ואצבעות כלות. |
|
|
אני לא
מאמין!!!
הסלוגנים
הבוגדניים
והמטונפים שלי
שכחו את
היומהולדת שלי!
כלום, כלום לא
קיבלתי מהם
אפילו לא
חיבוקי!!!
לך תסמוך על כמה
מילים שחורות
במסגרת דקה
שמונחות על רקע
כתום...
אביה האיום ברגע
של משבר איום. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.