|
בפאתי האור באין צללים
גגות פצועים מדממים
אולטרמרין דהוי
על עפעפי הרחוב
המעלים אדווה. כל צעד
מרגיש יתום. חלמון החרציות
לועג לאדמה המתבקעת,
וחושך מתגנב בין הסדקים
כדי לבדוק את דופק השעון.
ציפור נבהלת מטביעה כנף
באובך הלוהט
ומצייצת -
חמסה חמסה חמסה |
|
|
"...אז יש לו
יקום משלו, עם
חוקים משלו,
והוא חיי בו
לבד, עם הנוכחית
שלו.
עד שהוא יאמלל
אותה והיא תעזוב
אותו, או שהוא
ימאס בה ויזרוק
אותה (אגב,
שנראה לי שהוא
מאס בי) או
ש..."
גררר... סטופ!
(לעצמי, עם
סטירה
וירטואלית-היפוטתית).
מונולוג שמישהי
מנהלת עם
עצמה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.