כמה מוזר
בצהרי יום שישי אתה
רוכן מעל האסלה שלך
שעה שאהובת נעוריך לכאורה דורכת
על מה שהוא מצפה האגם שלך

היא עדוייה בתכשיטים בלתי נראים
ובידה מכונה משוכללת העושה פעולה
שאין היא מסוגלת להסביר

איברי הגוף שלכם עושים משהו הדדי
הנשלט מרחוק ללא סוללות
ואתה הוא זה
המשכר אותה ומשקר לה
עד ששניכם מפוייסים
בחדר חצי חשוך שאתה משלם עבורו
כסף רב מדי

בבוקר המחרת אתה סועד אתה
פעמים רבות
ומתחרט
ומתקמט
ומתפשט

את הדרך לביתה, היא יודעת.

בטן מלאה
ואיבר רפוי
הם כל מה שאתה הלילה
כל מה שעתה, הלילה,
מתעכל בקלות
מותז אל הקיר
אל דופן המחראה האישית
וכדאי שתחשב שוב
את קיצך (לאחור)
ללא שגיאות סכום
אחרת תחלה
באותו ליקוי חם, לא אכיל,
שינקה אותך מקשקשיך ביד אחת

Kill the crowd

I'd do it for free
no charge or fee
run a mock with a glee
kill the crowd in me

I'd put on my gown
laugh loud like a clown
painted cheeks red nose
bight my teeth till it shows

I'd do it for free
no charge or fee
run amok with a glee
kill the crowd in me

I'd bow with a grin
show no mercy to sins
stretch it out and begin
to shoot my holes of skin

For free
No fee
with a glee
in me

שאלות עקרוניות, לפני רחצה:

כמה מאיתנו כבר לקחת
כך
בלי פנים
אל האופל הקרוע
הצועק בין רגלייך?
כמה שבו? כמה הותרת לגווע?
כמה מאיתנו?

תשובה עניינית, ללא מספר:

אף לא אחד.
לכולם פנים, ושם.
צעקו הם
באור המסותת
מחוץ לירכיי.
שבעו בהחלט
עד האחרון

מטפורה בסיסית, אנטי אישית:

אלמנה שחורה בוהה
בקורים של עצמה
וממתינה
עד שתילכד היא,
ותגולגל במלכודת מוכרת
שטוו שמונה רגליים
שמאליות יחפות

אלמנה שחורה שותקת
מביטה על שדה הטרף כולו
ומזנקת בייאוש
כדי שתוכל
לאכול את עצמה
במלאכה מחושבת
של ציד סכיזופרני מושלם

(האלמן הסגול אינו מבחין בה, כל העת)

אמי מספרת חלומות, כפי שהם:

תחילה ביקור פתע.
צמד נשים צעירות, בביתה
והיא מגלה מיטה נוספת
בחדר שכעת אין בו
אפילו מיטה אחת

אחר כך גבר, אלים כתמיד,
משסף ילדים שאינם ילדיה.
זה מפריע לה, משום מה.
אחת הנשים מוציאה את הסכין מיד הגבר
וקורעת את בטנו.

מיד אחר כך אשמה ובהלה
וילד אוטיסט שמן, מגושר שיניים,
הרודף אחריה בידיים חשופות
עד ההקצה הנמנעת
בחיוך וזיעה
על ספת עור דביקה
בקומה האחרונה
של מגדל גבוה מדי
מול מסך המשדר כל העת
סרטי טבע מושתקים

הרגשה טובה סך הכול,
לדעת שהצילו אותי
היא קובעת,
ומסירה את קערות המזון
מן השולחן הישן
בבית לא ילדותי.