[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







א.מ. נוריד
/
עונה הפכפכה

חם. כל כך חם. הבלתי יאמן קרה והעונה התחלפה מחורף לאביב..
בעצם נכון להיום, ורק להיום לקיץ.
הרגשתי שאני נוזלת, נשפכת לכל הכיוונים, שבכל צעד שלי נשארות
מאחורי שלוליות 'עצמי' קטנות. נאנחתי, לפחות אין לחות, כי אין
לחות משמע אין זיעה - לבנתיים אני נוזלת רק מטאפורית. ולחשוב
שרק אתמול שרתי לי בגשם, מחקה את הריקוד החמוד מהסרט, רק אתמול
לא היה לי חם כל כך. בעצם אני אפילו יכולה להתערב  שהיה אמור
לרדת גשם גם היום, אך בגלל חוסר הלחות הטיפות התייבשו שניה
לפני שהן היו אמורות לרענן אותי, בטח לגבוהים כיף עכשיו.
איש אחד חלף מולי ברגע זה ולא טרח להסתיר את המבט התוהה שעל
פניו, כנראה שלרטון ולמלמל "בן זונה הקיץ הזה, בן זונה המזג
אוויר, בן זונה החום, בן זונה הוא, מנייאק, חרא!" בלולאות זה
נחשב לא בסדר.

הרוחות שורקות, מתפרצות לפתע, כמעט מעיפות אותי ביחד עם העלים,
ענפים וכל שאר האבק פלוס זבל שנערם כאן בכמויות, ומאד תורמות
לעליית הטמפרטורה שמסביבי, זה כל כך לא הוגן כי רוחות שורקות
זה מושג של חורף, אמורים לתאר את הרוחות כשורקות רק כשהצירופים
"הגשם מצליף", "הרעמים שואגים", "עננים עוטפים את השמים"
נמצאים באותו המשפט, או משפט שלאחר מכן... בכלל, על מזג האוויר
החורפי יש הרבה ביטויים יפים, ועל חום... יש רק "אני לא מצליחה
להבדיל בין הדמעות לזיעה שלי" ולא שהוא כזה מוצלח, או ישומי
ביום בלי לחות.

ההליכה שאמורה לקחת רבע שעה נמשכת כבר חצי שעה ואני מוצאת את
עצמי מבושלת יותר משלוש שעות, יותר מחמין! או לפחות מרגישה כך.
לקראת סוף ההליכה, אחרי 'שנאפתי כל הלילה בתנור' הרגשתי שעם
שלוליות ה'עצמי' שלי אני משאירה שם מאחור גם נקודות IQ
ותודעה.

לפתע מולי, בלי מושג איך הגעתי לשם, ניצבה דלת מוכרת, אולי זו
הדלת שאליה הייתי אמורה להגיע.
דפקתי קלות (קלות בהתחשב במצב שלי) וקול בקע מן המקום שמאחורי
הדלת "שניה!". ניגבתי את הפנים ומצאתי שם רק אבק, כמו שאמרתי
כבר - אין לחות, אין זעה, אין דמעות - יותר טוב, שלא יראה אותי
בוכה בקטנוניות.
הדלת נפתחה והוא אמר חצי מילה לא ברורה, סביר להניח שזה היה
שלום, אבל התעלמתי ממנו ונכנסתי אליו הביתה כמו שטנק ישראלי
נכנס לעזה - רומסת את כל מה שנמצא לידי.
"מזגן! אני רוצה מזגן! איך אתה יכול לחיות בלי מזגן?! בן אדם
מטונף שכמוך! מכריח אותי ללכת עד אליך בחום הנוראי הזה, לגרום
לי סבל, הא?!"
"חשבתי שהגבר אמור לסבול את האישה, לא לסבול בשבילה." הוא
גיחך, משועשע מעצמו, מתעלם ממבט השינאה שנוקב בו.
"אז יש לי חדשות בשבילך, מעכשיו אני לא הולכת יותר בחום הזה או
בכל חום אחר, אם אתה רוצה אתה תלך שעות בחום!"
"באמת לקח לך המון זמן להגיע..." הירהר ממשיך במגמת ההתעלמות.
"הו, הו, הו, הו, בוא נראה אותך הולך בחום הזה בלי למות כמה
פעמים בדרך." אמרתי כמעט נעלבת בשם החום.
"לא אכפת לי לי כל כך האמת." הפעם זה היה אישי יותר, העלבון
היה גדול מידי והמילים כבר עמדו לי בפה, אבל הבנתי שזה עוד כמה
שטויות על זה שאני מעדיפה כרגע ללכת עוד חצי שעה בחום הזה,
ושיפסיק לזלזל בי ולחשוב את עצמו לכזה גיבור... וגם הוא קטע
אותי ואמר עם שמץ של ליגלוג "דרך אגב, המזגן פועל."
התייאשתי  מהויכוח, החום התיש אותי מספיק, ויכוח מטומטם לא
יהיה מה שישפר את המצב רוח שלי. "אז שיפעל חזק יותר." קולי הפך
שקט יותר, הרגשתי כמו ילדה קטנה שמסכימה, לאחר ויכוח, שיקנו לה
כדור גלידה אחד במקום שניים.
הוא התקרב אלי, משתף פעולה בלא מודע עם הילדותיות ששטפה אותי
לרגע, על פניו התנוסס חיוך כשל ילד שהולך לחטוף לילדה את
הגלידה שלה.
מתיישב לידי מתחת למזגן, נשען כמוני על הקיר ומחבק אותי חיבוק
חושני. הידים החלו לזרום במורדות ועליות גופי, מזמינות למגע.
החלטתי להתעלם, ולהיות כמו בעולם משלי, התנהגתי כלא שמה לב
למתרחש ומלמלתי ספק לו ספק לי "אני לא מאמינה שעד לפני כמה
רגעים היה לי כל כך חם ועכשיו כל כך קר לי."
חיוכו השובב התרחב "תתפלאי, אבל לי עד לפני כמה דקות היה לי קר
ועכשיו ממש חם לי." אמר בעודו ממשיך בליטופים, אהבתי יותר מידי
את המשחק ולא התכוונתי לוותר.
"איך? אני לא מבינה... כל המזג אוויר הזה הפוך לגמרי. כמו...
כמו מערכת יחסים לא יציבה, פעם קר, פעם חם, פעם שרב, פעם מרוב
עננים לא רואים את השמש. לעומת זאת, החורף הוא יציב, כל הזמן
קר ורוב הפעמים יש גשם." צחוק רשע וניבזי התגנב למחשבתי,
הכנסתי לו אותה בשיחה עמוקה, שיחה שעוד תתפתח לשיחה על המערכת
הזוגית שלנו.
"אני חושב שזאת דרך תפיסה מאופיינת בפסימיות. אולי העונה הזאתי
היא מערכת יחסים לא שיגרתית, מערכת יחסים שכל הזמן קורה בה
דברים טובים, שהבני זוג חופשיים אחד עם השני והם מבלים ביחד,
עושים דברים ביחד, משתגעים ביחד, אולי החורף מתאר דווקא מערכת
יחסים קבועה שיגרתית ומשעממת." הו, יפה חשבתי.
"איך היית מגדיר את שלנו?"
הוא הפסיק עם הליטופים, מבין שהיום זה כנראה כבר לא יקרה,
החמרתי את המצב ולטשתי בו עיניים מצפות, בטח הוא חושב משהו
בסיגנון של  'לא, אי אפשר להתחכם ולהגיד שכרגע היא קצת יבשה,
נכנסו למצב -השיחה העמוקה-.'
במוחי כבר שמעתי את צהלות הניצחון, אולי מקודם הוא ניצח
במערכה, אבל לא בקרב.
"הייתי מגדיר את המערכת יחסים שלנו כמו..." הוא השתהה רגע
לחשוב. "כמו כל עונות השנה. המערכת כמערכת יציבה וחזקה, אך
לפעמים גם הפכפכה עם עליות ומורדות. הייתי גם מגדיר אותה
כמערכת יחסים משוגעת עם הרפתקאות, אבל מצד שני גם שיגרתית
ורגילה."
תשובה טובה, טובה מידי. מצב חרום! זה כמעט בלתי אפשרי לרצות
בת, אבל למרות התשובה לא הייתי מוכנה להכנע.
"אז מה העונה אומרת על היחסים שלנו עכשיו?"
"אני חושב שלך קר כשבכלל אמור להיות לך חם, כי לי ממש חם."
ונפעם הלך על זה הפעם ישירות, מנשק אותי בלי לחכות לתשובה, אני
בכלל תוהה אם הוא עשה את זה כי לא יכל לגבור על יצריו, או רק
כדי להשתיק אותי.
בכל מקרה, לא נראה שאני אצא מכאן בקרוב, לפחות לא לפני שהחום
ירד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
I AM PIER' THE
FRENCH PILOT,
AND WHEN I GO
DOWn, I GO DOWN
IN FLAAAMES.

פייר. הפרנצ'
פיילוט.

כמו העט!


(רק צרפתי.)


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/4/10 19:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
א.מ. נוריד

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה