|
ברגר הצעיר חכך בדעתו
האם לסיים את חייו
או לתמוך בייסוריו.
עתה ברום שנותיו
ערגתו עדיין צעירה
אינה משלימה עם מעמדה
רוטנת עדיין כפילגש דחויה
על זכרון כלוא
של נשיקה.
ברגר מחריש אצל עצמו
נזכר בשפה שוקקה
בה לגם תמצית הווייתה
ובה קידש אהבתו
וייסוריו. |
|
|
אני רוצה למסור
ד"ש לגיל ירדני
שיושבת פה לידי
(סתם, היא לא,
אבל ככה תמיד
אומרים ברדיו)
זאת שאהבה את
התל-אביבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.