ישבנו כל הלילה על הספסל בשדרה
ראינו את העצים
מתפשטים מעלים
צחקת כמו ילדה ואמרת
תביט, העולם שלנו
מחליף צבעים
רק אנחנו נשארים
שחורים ולבנים
ראינו את אנשי הלילה
יוצאים מן החורים
לא הצלחנו לזהות את הפנים
אבל פחדנו ממילא
רציתי להגיד לך
ככה בנוי העולם
אל תנסי להתפתות
זה לא טוב לאנשים כמונו
אבל את רצית להיות שונה
כלבים שוטטו חופשי
כל מי שהיה אמור להישאר
נשאר כאן, עוד לילה אחד לפחות
רק אנחנו חשבנו לחפש מחסה
בספסל שבשדרה
על השולחן, נשארים מטבעות
אפשר להמר
ואת אומרת, תביט העולם נראה גדול
רק אצלנו הוא מתחיל בחדר אחד
ונגמר בחדר השני
רציתי לומר לך שזה הגודל הנכון של העולם
רק אנחנו פחדנו לא להיות דומים לכולם
ושנינו לא הבנו
איך העולם משתנה
זה אנחנו
שמבקשים להישאר צעירים
אני יודע שלא מדובר רק באהבה
אל תנסי לסגת
אנשי הלילה יצאו מהחורים
נשארנו תלויים באוויר
הקרקס חלף
העיר נשארה שלמה
לבשת את בגדייך, אדומים שחורים
העולם הוא זה שהלך
אל מעבר למפתן
רק שנינו חשבנו
שהשיגעון הוא דבר חולף
אלוהים מבקש משהו אחר
השדרה הייתה מלאה באדם
הלוואי ויכולנו לסלק את כולם
אמרת, רק אנחנו רוצים להיות לבד
לא הבנתי את זה
העלים המשיכו לנשור
לא יכולנו לעצור את זה