ועינייך שוטטו בחדר
כמו חיפשו את הנקודה הסמויה
יש בנו, משהו שמתבקש להיות אפל
אבל בסוף שנינו מתגלים
כמו שניים דומים לשאר החיים
והחיוך שלך
אני לא יכול להימנע ממנו
תאמיני לי אני מנסה
אבל בסוף יש תשלום לשלם
הייתי רוצה לקום
ולהזמין אותך לברוח אתי
אל הצד השני של החיים
ועינייך שוטטו שם בחדר
ידייך נגעו, לא יכולתי להניח למבט שעל פנייך
היה בך משהו מאישה אחרת
כזו שמעולם לא הייתה כאן
כזו שמעולם לא הצליחה לברוח
והנה היא חוזרת, לקחת את מה שאיבדה
על השולחן, היו מונחים הספרים
במגירות, היו מונחים כל הזיכרונות
פזורים בין שירים, כרטיסי טיסה ותמונות של ילדים
והעצב הזה, שנוגע בנו קרוב
הוא תמיד מכרסם
עוד רגע של שפיות
ומשאיר אותנו קרובים לקצה
אם היינו יודעים את התעלומה
האם היינו יודעים לפתור את עצמנו
בלי שנרגיש חייבים
זה מחיר גבוה לדברים שלעולם לא נגמרים
ועינייך, כמו החיוך
לא הצלחתי להפסיק לדמיין אותן
עכשיו זה היה רק שיר פשוט
אבל פעם זה היה כאב חד בפנים
הלוואי והייתי יודע
איך שוברים את הכללים
יוצא מהדלת ולא חוזר
משאיר אותך, עם השירים שמתנגנים
תתמודדי עם המילים והמנגינות
אבל אני תמיד חוזר
תמיד אני נשאר
בסוף אני מגלה
שאנחנו שניים כמו שאר החיים
אלו שמסתובבים בינינו ותמיד
פחדנו מהם
ועינייך, הן שוטטו שם באפלה
חיפשו את הנקודה,
זו שתוכלי להיאחז בה
והחיוך הזה, הלוואי והייתי יכול לשכוח אותו
תאמיני לי אני מנסה
אבל בסוף נקרע לגזרים, ומודה בתבוסה
כן, יש בנו שמבקש להיות זר
אבל לעולם לא מצליח לגמרי |
