שוטף את הפנים
המים זורמים לאט
משאירים סימנים
יש דברים שלא מתפוגגים
יש קצוות שלא נעלמים
עומד מול המראה ומחכה
השעון כבר לא מצלצל
אני יודע בדיוק, מה יקרה עכשיו
אני יודע גם מה יקרה מחר באותה שעה
יש אלפי מילים שיכולות להיכתב
אבל השיר תמיד אותו הדבר
בחוץ, אנשים חוזרים מהעבודה
וממהרים לצאת מהבית
אני מנגב את הפנים
מבקש שלא יישארו עלי סימנים
אבל הכל כתוב על הפנים
גם כשאני מכבה את האור
גם כשאני מבקש להיעלם
המחלה משוטטת בי
לא יכול להניח לה
היא לא מוכנה לעזוב אותי
הבדידות היא מחלה שאין לה סוף
אני יכול לגעת בגוף
אבל יודע שאני מתכרסם מבפנים
מפשיט את עצמי
לראות איך העור נעלם
נשארו רק סימנים
אני יודע
מה שמת, לא יחזור עוד לעולם
מביט במראה
יש שם מישהו
אבל לא יכול לזהות אותו
גם אחרי שנים, שאני סגור איתו באותו גוף
הבדידות היא מחלה
הסגר מוחלט
המפתחות נזרקו
השערים ננעלו
נכנס אל תוך החדר
שום דבר לא חדש
אם הייתי יודע
אולי הייתי נלחם
מה שמת, לא יחזור לעולם
והמים זורמים מעצמם
עוד מעט שיטפון
עוד מעט זה נגמר
אם היה לי טוב
זה בוודאי עבר
הכל שקט עכשיו,
הבדידות היא מחלה
שאין לה אורחים.