איזו מין שלווה זאת,
חומקת בהמצאה,
נמצאת בלא הנועם
שאמור ללוותה אל כל מקום בו היא.
כשמתאמץ, אני שותק.
כששותק, אני שותק.
כשאני שותק אני חושב
כמו מוות על הווה.
כשמלקט, אני שוטף,
כשמלטף, אני שופך,
כשנשפך ממני כל שיש לי,
נותר רק צער.
הפעם זאת שתיקה מצלצלת,
מפטפטת כדרכה,
נדרכת כמו אקדח
שמקפיד להרוג רק את מה שחי.
כשמוותר, אני נופל,
כשמתנפל, אני נופל.
כשאני נופל הכל עוד פחות מובן.
כששואל, אני נובל.
כשעוזר, אני נובל.
כשנובל כל הכוח
נשאר זמן לייסורים,
אגם בלא תחתית, בלא שפה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.