|
העייפות הזאת עוד תהרוגותי
(אני נמצא על הכביש יותר מדי
אין ספק) שלשום
זה פתאום
תפסותי, זה תפסותי
שהעייפות הזאתי, תהרוגותי
ואיזו משאית עוד תדרוסותי
ואז-לפתע-פתאום
הבינותי
שעלי ללכת לישון.
ומפתיע שפקיחת עיניים תביא לשינה
שהרי
משינה תמיד מתעוררים
להבין ששוב נרדמת בשמירה
וששוב, זאת העייפות הזאתי
שמאיימת להרוגותי.
ועיניים נפקחות, מאירות עיניים
עייפות
זאת כדי ששוב
אלך לישון. כדי לשוב
ולמצואותי.
והנה,
הנני, שאינו אני
שאהיה בהתעוררי.
ומה לו ולי?
(תפוסותי. חבק
אותי) שהרי
לא היית אתה
לולא הייתי אני, לא
היית אתה, אם הייתי
שותקותי
ועצמי שבהתעוררי
זועק-עייפאנוכי
עזובותי
אתה כולך חלומרע
ואני עצמי זקוק
לשינהטובה
ומה בכך,
הנה כל יומחדש
אדם הולך לישון
וכל רגע מחדשמתעורר
וכל רגע, נקודה על קו-רצף-חלום
שמתערער
האדם בבחינת היותו אובייקט של ההיסטוריה הפרטית שלו
הינו מרגע פתיחת פיו
ואך ורק מרגע זה
בבחינת סובייקט של הוויתו העתידית
אני אישית מאשים את דודאבידן (הגודש בחיבורי מילים..).
תפסותי - תפס אותי - TAFASOTI
שותקותי - שותק אותי - SHOTEKOTI |
|
|
לכתוב סלוגנים
זה כמו לאשר
יצירות, רק עם
יותר אגו ופחות
תהילה.
אחמד אחמד,
הפועל השחור
בבמה, שעשה עושה
ויעשה את שניהם
אבל חושב
ברצינות להתחיל
לכתוב סיפור כי
ככה אי אפשר
להמשיך! אפשר
לחשוב שאני מקבל
משכורת על זה,
אפשר, אבל עדיף
שלא כי אחרת זה
יכניס אותי שוב
לדיכאון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.