גילת רודה / אוספת אליי |
בסרט הנע של החיים שלי.
אוספת אותך ואת מה שהיה,
ומנסה לתקן את האמת שבי.
אוספת שברים של ימים שעברו,
רק תמונות מנציחות רגעים.
אוספת איתי מבטים, נגיעות,
מבינה שאין משקל רב למילים.
אוספת את עצמי וממשיכה ללכת,
העבר הוא בית הספר של המחר.
חושבת עליך ועכשיו נוטשת,
את מה שכרגע נגמר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|