השיחות בינינו תמיד קצת כואבות לי.
אני חוצבת מתוכי את המילים.
אתה.
קשה לי.
לדבר.
מולך.
במיוחד כשאתה מחייך:
קרן שמש מגיחה בינות זיפים.
אתה מביט בי באחד משני המבטים:
המוקסם, הנפעם - זה שאני אוהבת.
והתמה, או המרחם - אותו אני שונאת.

ואני יוצאת משם מותשת, חלולה, נרגשת.
אני יוצאת משם מבלי לרצות לראות אותך יותר.

אבל השתיקות איתך תמיד כל כך נוחות לי.
מוזר כמה קל יותר לשתוק.
איתך השקט, על גלים של ים.
שומעים מוזיקה, ואוכלים חומוס,
וקוראים עיתונים.