מלקטת גרעיני חיטה בין אוושות עשבי בר
וראשך החולם סלסלת שיבולים ומנחות
ובטנך ריקה אלמנות ואבדן בין כתפייך
אין לך חלקת קמה ומסתור לאנחותייך.

מלקטת שיבולי חיטה ודמעה על לחייך הסמוקה
ובידך שיחים בודדים שאספת ברבבות מירוצים
או רות היפה העזובה הקטנה מועכת בכי
יומך ההוא היה רימון מלא גרעיני שני.

לא מלוכה חיפשת ולא נגוהות של פז
מול פאתי שמיים המתה שכינת בוראך
וגון שיערך התאדם בשדות בית לחם
ובועז בראות עינייך כיתת אפר לרגלייך.

ושבת מן השדה בחיזיון הנדר והכמיהה
פרוסות שמש לקטת מפליאה ומבכי
הדלקת בשפעתך גוונים של אור ובדולח
וצמתך הפרועה זרחה כצרור של מור ופשתן.

והוא בא לקראתך ופניו זהובות כחיטת שיערך
ולחופייך פיזר סחלבים וצופים ונרד ושיכר
וצדפים של דר שתל בין קמרי קרסולייך
אור ועדנה זרע בתהומות  גבורותייך.

ואגד אהבה קלע לראשך ולרצונך האיר מבטייך
כי עץ חיים היית עונה וכסות וחסד ורחמים
ומפרי גנך טעם ומגביע יינו שתית
ועל כותונת משייך צמחה מלכות דויד.