ילדי עודך ילד, בן קטן שלי
שחור תלתלים ראשך, פניך פני מלאך
הרעות לך הייתה תמיד לערך
אותה ינקת עם חלב אמך
ילדי מחמד לבי, בגרת, אינך עוד ילד
אותם החברים מאותו הגן
הרעות שבך שתמיד הייתה לערך
ניצבת כמגדלור המנתב ספינה בים.
חלומות ופשרם עם חבריך חלקת
איתי חלקת את לבך כשהיה קודר
יחדיו יצאתם לטייל, אתה וחבריך
אתם פרצת דרך לעולם אחר.
עיניי נשואות לים מן המרפסת
צופות וממתינות לראות פניך שוב
ועת צחוקך שמעתי מתגלגל על המדרכת
רגעה נפשי ונחה, ולבבי צוהל.
ילדי יצא לפוש עם חבריו עת ערב
איתם היה תמיד עוד מהיותם בגן
שיער ראשו תלתל עיניו כיהלום בכתר
חיוכו ניגר כדבש עת ללחיי נשק.
יצא ילדי לפוש, ויד נוקשת דלת
למול עיניי דמעו עיני המבשר
מחמד לבך כבר לא ישוב מן התלאות בדרך
ילדך עם חברו נפלו שדודים על האספלט.
© |
