ניתי ביבר / אז כשהיינו |
אני חושב שהם היו נטולי כוכבים,
אמרתי, הקשיבי לרחש המים
בשקט לידנו בגלים מתנפצים.
רוח מעלינו עברה
אני זוכר את החול עף לכל עבר,
ביקשתי, לטפי את ראשי בעדנה
בעוד היינו שוכבים כך בסתר.
והעולם מרחוק,
רועש בדממה,
ואנחנו חבוקים,
מקרוב,
שני גופים כמו זרים זה לזו,
תחת שמיכה כמו כיסוי למשמר,
אז הבנתי שטעיתי, הלילה הזה אינו קר...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|