בארץ רחוקה
מעבר לקו החוף
ולגבעות שנהב
חיה אישה תמירה -
היפה בנשים, היא המלח הקוצף בגלים
היא הגאות והשפל,
הזריחה והשקיעה שבמרומים.

בשיערה משתקפת השמש
ומאירה את כל העולם בחן ובטוב לב
והיא הסנאי המחפש בלוטים ביער,
הרוח הנושבת וחולות המדבר.

ועכשיו היא עומדת על המרפסת
וצועקת "מה יש לי בחיים האלו?"
ובאמת שאין לה כלום-
אפילו המרצפות במרפסת עקומות וסדוקות.

פעם אהבה לקרוא סיפורי ילדים
לפני השינה
אך עיניה לאות מן המסע
ודעתה נטרפה עליה
ועכשיו היא קוראת רק עלונים
של רופאים שמתקנים לה את הכול
וגורמים לה להרגיש כל כך טוב לחמש שעות.