"יופי, עוד אחד." היא אמרה במרירות ושאפה את הסיגריה, "למה הם
תמיד כל כך כל כך צעירים? הייתי רוצה שמתישהו יהיה לי איזה אחד
מבוגר, רציני, אבל הם תמיד באים אליי כל כך צעירים וחסרי
ניסיון, מתלהבים ומתרגשים נורא מהפעם הראשונה שלהם." היא
התיישבה מול המראה, רכנה קדימה ומרחה את האודם על שפתייה, "ואם
זה עובד להם, הם מתלהבים עוד יותר, רצים לספר לחברים, וחוזרים
לכאן שוב, קצת יותר מנוסים... אבל זה עדיין לא מספק אותי. אני
רוצה משהו יותר...מוחשי! אני רוצה להרגיש שניצלו את כול כולי
ולא רק חלקים ממני!" היא סגרה את הרוכסן של שמלתה השחורה. "פעם
היה כאן פסל. וואו. הוא היה... פשוט... מרגש! ידע איפה לגעת,
ואיפה ללחוץ, ומתי להיות עדין, ובסוף...וואו! איזה סוף זה היה!
פשוט מדהים..." היא קמה משולחן האיפור ופתחה את הדלת, "הבא!"
היא צעקה החוצה, ולבפנים נכנס נער בן 15, מבוייש מעט. "כן, מה
תרצה?" היא שאלה בזלזול, "את העסק הרגיל." הוא ענה, קצת מתוח.
"אני מבינה... יש לך כח, בחור? זו הרבה עבודה." חייכה בממזרות.
"כן, כן! אל תדאגי! אני בהחלט מסוגל לזה, אני בטוח!", "אוקיי,
קדימה, בוא נתחיל... שמך?", "אה...", הוא גמגם מעט, "גיא
הברמן."
היא הושיטה את ידה קדימה ואמרה, "בטח שמעת עליי, נעים מאוד,
השראה."