|
ביום-הזיכרון הכל מרכינים את הראש;
הכל מבכים חללים מדגניה, תל-אביב או פתח-תקווה.
אך משום מה איש אינו נזכר בדיר-יאסין;
גם לא ברמלה ומנשייה.
אף אחד לא יעמוד דום על נרצחי-פלסטין;
על עוללים ונערים שנקטפו לשווא.
הכל מבכים הרוגי דולפינריום ושוק בן-יהודה;
אך לא קטמון, פאלוג'ה וכאוכב.
עם-ישראל הוא צבוע ופסיכוטי;
כואב לו רק כשלו מכאיבים.
פה בארץ, לא נהוג לזכור את מה שלזולת עשינו;
רק לעצמנו אנו סוגדים.
הזיכרון הפלסטיני לא ימוש מזכר-הנכבה;
דור אחר דור ייחרטו בזכרנו כפרים חרבים.
דור אחר דור לא יינשו דיר-יאסין, לוד ורמלה;
שרידים מ-48 - יזכירו לדורות הבאים! |
|
|
למה רוב
הסופר-הירווז הם
שילוב של אדם
וחיה כלשהי, ואף
פעם לא המציאו
סופר-הירוו שהוא
שילוב של אדם
וחפץ מסוים.
נניח, איש
הסרגל, או איש
המסור, או איש
הכיסא.. (אני
יכול להמשיך עם
זה שעות אבל אני
חושב שהבנתם את
הפואנטה)
המנפיש |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.