28/4/09

זרעים קטנים נבטו בי מבלי שאבינם.
רציתי בם ולא ידעתי עד כמה.
ניסיתי לדמות דמותם, להוות הווייתם
לראותם.
קיוויתי ופחדתי,
נעתקתי ונשמתי,
חלמתי.
שלחו בי את גבעוליהם, אחר את העלים.
פרחים יצאו בתוכי, טובים ונעימים.
אז
פתאום
נגדע
בם,
פרח אחד לא שרד.
הוא נותר בי דומם ובלי פרי, משאיר תהילה לשני.
הפרח האחר
לבלב
הבשיל
ויצא לעולם הגדול.
אחד בעבור שניים, מנסה כך לגדול.
באושר עטף אותי ומילא עולמי,
האחד
ולא
השני.
אוהב אותו לנצח בעבור שניים,
את האחד
ו...
גם את השני.