קול גיבור עולה בים של נרות
זיכרון לשמים, ניצחון לרעות
לשווא תזכור כיצד הפצירה,
לעד ההיגיון יכה ויחרוט
על פנים מצולקות, מסולקות מלגעת
שעומדות מול פנים נחושות וזהובות
איך נפלו הבנים - ללא סייג, היא שואלת
באמת ובתמים, מכאן הכל קצת אחרת.
איך נחושת וזהב הפך סגסוגת של חול
ורק קבר גדול, תמיד ישיב ליבן ריקם
דבר נשגב, רעיון עמוק מלדעת
ארץ ירושה שלעולם לא תהיה של(ה)ם.
הזורעים בדמעה ברינה יקצרו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|