|
ערוגות השקט המופתי
סדורות בערפילי הדעת
אבנים בוהקות בלבן
כתוביות רושפות בצהוב.
המקצבים קצרים מידי
חנוקים ברהב התבנית
שורות שורות של רגש קפוא
חורכות בעפר העיניים.
שדות קצורים למופת הארץ
בלהט השמש השוקעת
צללים ארוכים של אור
סורגים צלולים של משך.
עיניי המתבונן רוויות להבה
הרוח נישאת בערפילי שמים
עדרי הכאב חדלים מעצמם
זאת היא עין הסופה והרעד.
|
|
|
לפעמים חייבים
לאכול את הקשה
של הלחם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.