איש בראונאו
(אם אין)
נולד בצלם אלהים
כמו רבים
לפניו.
אווה בראון
נבראה מצלעו
כמו רבות
אחריה.
בין וולס ומארש
הוא חולל על
הדם
כמו כולם:
אלוהים נתן לנו לאוכלה
בעלי חיים
יהודים
צוענים.
פני קהל רוגש
עולה על גדותיו
(כקהל הקוראים)
קולו רגש:
אדוניי ציווה אותנו
לשתות דמם ולומר -
לחיים!
ומי שמנסה לשאול
נידונים למוות על
גון דמם
לא זוכה לתשובה
אולי
כי אוזנם קרויה
לצלילי מחול גווע
אולי
כי מאוחר.
ויש אשר צופה בהמון
שבוהה
במשאיות חולפות
אשר נושאות
מובלים אל סופם
בבתי מטבחיים
ומשחטות
וראשו אומר הן.
ואני רואה ערב רב
שועט ברחובות אל
כיכרות
מריע בקול אחד
ידו מונפת לעבר
מנהיג אחד
אשר קולו רועם:
אני לא מתתי
בארבעים וחמש.