|
כבול בשלשלאות
בגופי תקועות
אלפי מחטים
וזה אני מול עצמי
תרופה לנפשי
בשק נחשים
וזה יותר מדי זמן
שאני מחפש לי מקום
ומצית לי גפרור, להדליק
את שנכבה בי פתאום
פותח ת'ארון
מסתכל מה נשאר
ממה שלא לומדים היום
נכווים מחר
בידייים פצועות
רגליים הולכות
אדמת גחלים
וזה אני שעוצר
מפסיק ת'מירוץ
נשאר באוויר
וזה יותר מדי זמן
שאני נעלם בהמון
מחפש לי במה להאחז
להישבר וליפול
פותח את הדלת
מסתכל מי זה בא
את מה שלא ידעתי
אני גם לא אדע
מחר
פותח ת'חלון
מסתכל אם נגמר
אם לא היה לי טוב היום
לא יהיה
מחר. |
|
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.