בין המראה לנחיתה,
בין אכזבה לצפייה.
שם היא נחה ונותנת,
לנשמה קצת נשימה.
כך היא חיה את חייה
ממזוודה אחת גדולה.
ראשה סחרחר, ליבה תשוש
מכל הצביעות שמסביבה.

אם רק הייתה רואה
שהיא כבר לא מזהה
את עצמה במראה,
הייתה עוצרת להסתכל.
ואז הייתה מבינה
שזה טוב גם לא לכבוש את העולם.
ועם עצמה הייתה שלמה.

חייבת היא גם כן לדעת
שיש עולם שלם בחוץ.
שמחכה לה שתחזור
שרק תפסיק עכשיו לרוץ.
כי הוא צריך אותה צוחקת,
הוא רוצה אותה שמחה.
לא בשביל תמונה או סרט
רק בשבילה, בשביל עצמה.

אם רק הייתה רואה
שהיא כבר לא מזהה
את עצמה במראה,
הייתה עוצרת להסתכל.
ואז הייתה מבינה
שזה טוב גם לא לכבוש את העולם.
ועם עצמה הייתה שלמה.