שרלוט לינץ' / עיקרת אהבתינו |
ומה נשאר? - ברגעי זעם, רגעי חשק או שמחה גדולה - רגעית,
כזעקה האנושית -
למגע;
אנחנו לא שלמים בנפרד, קטבים נגדיים נאבדים במרחק, נתקלים
וניתקים
בעצמים זרים, גופים שיש בהם אך לא מספיק,
מן המשהו הזה, שברגע שניתקלים בגוף, זרותו כמת-פו-ג ג ת
נהפכת למהות - חדשה, שאפתנית! - חסרת מצפון או הבנת מוסר,
כפי שידענו לזהותו בפחד, רעד, חשש;
ואתה נתת לה ליזול, ואולי גם אני קצת אשמה בנסיבות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|