יעקב-שי שביט / כל הזמן |
זה
כבר אז כשעוד היית חיילת היית כולך
את
ואז המראנו.
לפעמים הגבהנו עוף
ויש שרק ריחפנו עם שגאל מעל גגות
מעל מהמורות
אבל כנפינו לא הכזיבו מעולם
לא הלימה מושלמת כי אם השלמה
לא סולמות סדורים בלבד אלא פוליפוניה של
טרצות וקווינטות ודיסוננסים
מפלפלים פה ושם
וכל הזמן באין רואה את נאגרת
כמוך כאותיות הגשם של רוני סומק
בבטן העננים
כמו צמד חדרים יפניים
אנחנו שומרים איש-איש על מרחבו שלו
עוקפים אבני נגף ונפקחים זה לזה
באמצעות דלתות הזזה סמויות
וכל הזמן אני הפרוזה
ואת תמיד השיר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|