ברחוב קטן בקצה שכונה
גר איש עניו ונחמד
בבוקר יוצא הוא, נועל דלתו
ונוסע הרחק מכאן.

השכנים שאלוהו אן באה הדרך
אליה הוא אץ ונחפז
פניו חתומות, מגבעתו מרופטת
וחיוך קטן על פניו.

בבוקר יוצא, צרורו על השכם
פניו אל קרונות המשא
חומק ונחבא בפינה מרוחקת
עמם הוא ייסע לאי שם.

בבוקר קיצי חמה מרצדת
לא יצא האיש למסע
לפתח ביתו ענד הוא שלט
אשתי האהובה ירדה לקברה.

שמש זרחה, ירד כבר הליל
האיש הנחמד ממשיך לחייך
אשתו החולה בעולמה מהלכת
נשאר הוא בודד, ערירי, ופיו מחייך.

©