מילים קטנות נאמרות בלחש
כשבד הכותונת שעל כתפך נושא עימו כתם
מלילות של שימחה לאד
תחת שמיכה

פיללנו לגשם אז
ולכמה רעמים לפחד מהם
עד שמצאנו את עצמינו רועדים
במישור האין-סופי של חשק ותשוקה

הענקת לשמיים שלך שם
כשאני מקלף מעצמי עוד שם משפחה
נתת הכל בשלמות מהוססת
וקראת להם אהבה

בכפות רגליים מפורסות השתהית
מעקשנותי להלך כבן בית ברחובות
משאיפותיי לחיות מבלי לשים סוגר על דלת ביתי
ומאמונתי שברק יכני בשלישית

אנסתי את עצמי לבחור
בין מילים קטנות של ארס לאמונתי בשמים
אז לחשתי באוזנך את התשובה
ואחת אחרי השנייה כוסות של רוח התנפצו בפני

סיימתי את שבנינו עכשיו
והשמיים שלך סחוטים מקולות התפילה
כואב מסריח ושבור לי כאן בלעדייך
אך עדיין זו אינה סיבה להכריז אהבה