ואני הסתיו, הרגשתי כמו הרוח
עלים של שלכת קשים כמו עורי,
גופי כבר לא נושם, האוויר מלוח,
אני כבר לא מצליחה לשמוע את קולי.

ואני החורף, עצמותיי קפואות,
גם דמעותיי הפכו לשלג
ידיי מצטמקות, "קר לי" הן אומרות,
כמו עץ עירום מנסה רק ללכת.

ואני האביב, כאור על המרצפות,
משילה את הכאב שדבק בעורפי
מצמיחה עוד שבילים שיהלכו בשדות,
מתהלכות גם שיירות בליבי.

ואני הקיץ, מקשיבה אל החום
הממיס דמעותיי העומדות ללא תום
מול לילות הקיץ השורקים
האם נשאר לי כאן מקום.