תקציר סוף הפרק הקודם

רוב הפרק הוקדש לימימה הכשרונית, חברתי לחיים הנמצאת אי שם
בנפאל ובידה הקוד הסודי של הכספת. איך שמסתכלים על זה אני
עכשיו בבעייה. יש לי סרט מופלא, קבעתי עם שני מפיצי על, אך
המחשב הנישא התקלקל והגיבוי שוכן במקום בלתי נגיש. מה עושים?

פרק שלישי  - אשף המחשבים

נזכרתי בשמוליק, בן דודה השני של ימימה, אשף מחשבים, ובעל ידי
זהב אלקטרוניות. כשרוני כמו ימימה, אך בתחומים אחרים. הוא סייע
לי ולצמד האנימטורים שהעסקתי מדי פעם כשעלו בעיות טכניות.
אתקשר אליו והוא יפתור את הבעיה בקלות. אפשר לומר שנרגעתי מעט.
התיישבתי בכסא הבמאי שלי ואז נזכרתי שששמוליק האשף עומד להתחתן
עוד שבוע - בגלל זה ימימה הכשרונית שלי חוזרת - וייתכן שהוא
טרוד בענייני חתונה.

שמוליק השיב מהר לטלפון. הוא ישמח לעזור כמובן, אלא שהוא קצת
רחוק... לא רחוק כמו נפאל הרחוקה אלא קצת יותר קרוב אלינו,
בוורנה שבבולגריה. ירח דבש גיבושי לפני החתונה, יחד עם ההורים
שלו ושלה (!) כנראה טרנד חדש שתופס תאוצה כמו הטרנד של לאכול
לפני החופה. שמוליק, ממקום מושבו בסאונה החמה והרטובה, וכנראה
עם קשר למצבו הנוכחי, הציע לי לשים את המחשב בתנור בחום של 100
מעלות צלזיוס למשך עשר דקות בדיוק, ואם זה לא יעזור הוא אוטוטו
חוזר, עוד יומיים, ויישמח לעזור אם הבעייה לא תיפתר. אמנם
אפייה הייתה אחד מתחביבי, אך מכיוון שתנור, כמו הרבה דברים
אחרים, לא היה בדירה השכורה והעייפות תקפה אותי בעוז, זה נראה
לי זמן ממש אידיאלי להירגע ולחטוף איזו תנומה בסיסית. בהעדרה
של ימימה אהובתי, זו כנראה הדרך היחידה כרגע להשכיח ממני את
צרותי הרבות.

שנתי התארכה לה וכשהתעוררתי מצאתי שחשוך בחוץ. השעון של
המיקרוגל זהר והראה בדיוק שמונה וחצי בערב. שלוש שעות שינה
היטיבו את מצבי מבחינה עייפותית, אך משאר הבחינות ממש לא, אלא
שאז קרה משהו בלתי צפוי. נשמע רעש של מפתח מסתובב בדלת ובטרם
הספקתי להתכונן לפורץ מתוחכם ואולי אף אלים פרצה פנימה בסערה
ליאורה, שותפתי לשעבר ובעלת הבית שלי היום, בניגוד גמור לחוזה
השכירות.

ליאורה התנצלה בחביבות אופיינית עם גוון מניפולטיבי אופייני
עוד יותר "לא ידעתי שאתה כאן, היה חשוך בבית כך שהנחתי שזה זמן
טוב לא להטריד אותך ולהוציא מהדירה את השטיח שלי בזמן שאתה
איננו" אמרה בחיוך. "אבל אני יכולה לבוא שוב אחרי תיאום, אם
תתעקש, פשוט החורף הגיע ואני לא יכולה בלי השטיח". הבטתי בה
"ליאורה, את כבר פה אז חבל שתבואי שוב". "מה עם ימימה?" שאלה
ליאורה בחביבות "מתי היא חוזרת?"  "אל תשאלי", אמרתי בעצב "עוד
המון זמן..." ואז הייתה לי הארה  "ליאורה, אולי את זוכרת במקרה
את הקוד הסודי של הכספת?" ליאורה הסתובבה אלי, אוחזת בידה את
השטיח המגולגל "בוודאי, 2104, יום הולדתי, לפני 29 שנה" ועוד
911, יום הסטורי אחר.

ספונטניות לא הייתה הצד החזק שלי, כך אמרו עלי אלה שחשבו שהם
מכירים אותי, אך הפעם קפצתי עליה והטבעתי נשיקה ארוכה ורטובה
על מצחה המופתע של משכירת הדירה שלי שנעשתה צעירה בארבע שנים
"עשית לי את היום, ליאורה. אין לך מושג כמה". תוך שנייה נעמדתי
מול הכספת. הדלת נפתחה לה בקלות, ובמרכז הכספת בודד ואצילי שכן
לו מעדנות דיסק-און-קי נאה וכסוף המכיל את עברי ועתידי.

כאן לא מסתיים הסיפור.... המשך.... בפרק הבא.........פרק ד.