תמיד רצית קמטי חכמה על הפנים
אפילו כשהיית כה צעיר בשנים
שירי ילדים ודובונים תמימים
כשכולם חוץ ממך כבר היו נרדמים
לא ידעת, בעולמינו את שכמוך רוגמים
לו ידעת, אולי שנינו היינו שונים

התבגרת? או שמא רק עברו השנים?
מכאוביך, את מי לדעתך מעניינים?
צווחות של גיטרות, נעימות אורגנים
סיפרו לך בלדות על קדושים מעונים
תר אחר קבוצות, צבאות וארגונים
כי למי תהיה שייך? לא למה שבפנים

ופתאום אתה אחר
בטח לא מתבגר
רץ, צווח, בועט ושובר
אין חוקים!
ועם כל רגע
התסכול רק
גובר

זוכר פעם? גם היום אתה קטן
אם אין אלוהים אז גם אין שטן
חיוך מזויף חוסם את המפתן
אין יוצא ואין בא. לא תיתן כי לא ניתן.
חיפשתי אותך עוד אז כשהיית מוחצן
בעולם של עצים רק היית ניצן

שכב במיטה, הכה בפדחת
הרופאים ישלחוך לבית המרקחת
וכי מה ההבדל בין ראשך לבין קרחת?
הדם לא יושיע נשמתך הצורחת
זוכר את הזהות שכה רצית לקחת?
אתה שוב נכנע, היא בינתיים בורחת

אולי תכעס
על איך שבניתי לך
דמות
תבין, נמאס לי
שהכל זה טעות
זה לא אתה, לשנינו
מעולם לא הייתה
זהות

צר לי לומר שלמירב דאבוני
אני דיכאוני ואתה חולמני
לא יסלחו לנו מצפונך או מצפוני
אני יודע שניסית, אני הזמני
שנים יעברו בתוך משחק עגמומי
לחיות איני יודע
עשה זאת
בשמי