[פרוזה]
אין לי בררה. ממש אין לי. עליי לפנות בספרייתי מקום
לספרים חדשים הנערמים בלי סדר.
אני מתגורר בדירה זו מזה עשרים שנה ויותר
אך הבית קשיש - כמעט כמוני. בתל-אביב של נעוריי, כך הוא מספר,
אהבו במיוחד להגביה תקרות ולקרוע חלונות גדולים לרחוב
ודלתות כפולות למרפסות הפתוחות -
מה פלא שרק מקום מועט
נותר לארונות?
אין לי אפוא מקום לספרים אלא כעשרים מטר רץ בלבד,
ואף שמכבר אני ממעט ברכישה ובעיקר שואל ספרים בספרייה -
המעט הזה בערמתו מצטבר, ושוב אני מחויב לצו הקדמון:
ישן מפני חדש תוציאו.
אז איך זה שעם זאת עוד ועוד כותרים נהרו ונולדו דווקא במאה
הקודמת
ומהם אף במאות ובאלפים שלפני כן?
|
