לפני כמה שנים, עמית (הבת שלי) שאלה אותי מה זה "נשמה"?
וזה מה שסיפרתי לה...

בקבוק בושם

נגיד שיש לך בקבוק בושם יחיד במינו שאת מאוד אוהבת (אמא).
קיבלת אותו במתנה (יחד עם החיים).
זה בושם מיוחד עם ריח נפלא שנשאר איתך כל היום.
והבקבוק עצמו כל כך יפה, עשוי מקריסטל נוצץ שאפשר להסתכל עליו
כל היום ולא להתעייף (נכון?).
והבושם, מה יש לומר? כמו זהב נוזל צלול.

הבקבוק הוא גוף, הבושם נשמה.

כל פעם לפני שאת יוצאת מהבית, את שמה על עצמך כמה טיפות בושם
(ערכים שקיבלת מאמא).
הריח הנפלא הזה מלווה אותך כל היום, וגם האנשים סביבך נהנים
ממנו (חינוך שקיבלת מאמא).

שנים עוברות... והמכסה של הבקבוק לא תמיד נסגר טוב (מחלה).
עוד שנים עוברות... לפעמים המשאבה לא נלחצת עד הסוף (עוד
מחלה).
אבל הבושם נשאר טוב כמו תמיד (נשמה).

יום אחד באת הביתה, את מריחה את הבושם שלך שכל כך אהבת חזק
באוויר. חזק מידי.
החיוך שהתחיל לעלות על פנייך, מתחלף במהרה לדאגה. את רצה מהר
לחדר, הבקבוק מנופץ על הרצפה (מוות), הבושם איננו (נשמה). רק
הריח נשאר. והזיכרונות.

הבקבוק הוא כמו גוף. הבושם כמו נשמה.

כשמישהו מת, הבקבוק מתנפץ. הגוף כבר לא יכול להחזיק את הבושם
(את הנשמה).
אי אפשר לראות יותר עכשיו את הבושם, הנוזל החליף צורה לגז.
אבל הבושם (הנשמה) לא נעלם, הוא רק שינה צורה, כמו רוח.

היי חברה,
יום אחד, אפילו עוד כמה שנים, תלכי ברחוב ופתאום יהיה איזה ריח
מוכר שיזכיר לך...
מותר לך לחייך לזיכרון.
מותר לך להזיל דמעה ולהתגעגע.
מותר לך להרגיש מחנק קל בגרון.
מותר לך...

זה הבושם הכי טוב שהיה לך.

רון