ירוחם צעיר יפה עיניים
בא לבנות את ארץ ישראל
מזוודה קטנה לו בידיים
ושמחה גדולה בלב.

עת עלה לירושלים
לבקר בכותל הוא ביקש
נשאו אותו על הכתפיים
לטפו ראשו, וקראו הידד חבר.

בבוקר עת פקח עיניים
אין איש עומד ושר הלל
רק הוא לבדו עם השמים
ומזוודה בה רכושו ייתן.

יצא לו ירוחם לשוט בארץ
מבטו נח על ראש גבעה
הוא בא לבנות כאן את הארץ
את אוהלו נטה על כיפתה.

אוי לו לירוחם עת בא הבוקר
אוהלו נדד למרחקים
מולו ניצב חייל מצבא המולדת
לפנותו אל ארץ מבטחים.

קום וצא מארץ לא לנו
מיהודה שומרון וכנעני
כאן גרים בני ישמעאל אחינו
לא יחיו בה אחרים.

וירוחם עצוב נופל אפיים
נושק אדמת הארץ ומבטו לאל
זו ארץ נחלה אותה ירשתי
מאבותיי במצוות האל.

הוא הובל לירושלים
בידו רק מזוודה קטנה
ליבו מר כחומץ בן יין
אל ארץ יהודה יותר לא שב.

בבוקר עם עלות השחר
שם כל רכושו במזוודה
ירוחם שבא לבנות את הארץ
נסע ממנה וטרם שב.

©