|
דמויות החדר הסגור
עוגנות עצמן לקורות הדעת
אדום צובע את קירות הרגש
גופי אהבה צרובי אור.
פעמוני כנסיות נוקשים
מצטלצלים באדוות הזמן
נרות מהבילי הכרה
במרתפים טחובי פחד.
האש מאכלת בבשר
גוונים שבורי חשכה
אילנות סתורי רהב
תכלת הנהר ומלואה.
יורדי ים וותיקים
צועדים על אדמת הארץ
הגבעות ירוקות מתמיד
עולות ויורדות ללא הרף.
|
|
|
סוף הוא תמיד
התחלה.
למשל, יש ביצים
בלול שעושים מהן
חביתות.
לא התחלה טובה
לחיים
האזרחיים?
באמא שלכם?
מה רציתי להגיד
כאן?
אפרוח ורוד, עד
הסוף המר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.