אני מפזרת נכסי במבוך
של תאים אפורים סרבני פקודה.
זיכרונותיי נעלמים כמו התופינים
שהכינה סבתי שרה לסוכה.
היא נשאה אותם ערוכים בקערת חג
מכסה במפית סטן רקומה אבל הם חמקו
בעד חור שנפער בתחתית
ונותרו רק עקבות של ריח קינמון ופירורי חלה
עדות לכל הטוב שהונח שם פעם ולא ניתן עוד
לאספו מחדש. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.