אשה אחת שקטה / איש לא רשם |
הוריי ויתרו לי תמיד.
חרש נשאו שקי זיכרונות
חונקים אוושתם במחיר מחיקתם
המקומות נחרכו ומצבורי הכאב דהו עם הזמן
הם אספו וקברו אותם לתוך תכריכיהם
כדי למנוע ממני דמעה.
ואיש לא נותר כדי לשאול
איך קראה דודתי פייגה לחמשת ילדיה
שלא חזרו משם..
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|