|
הוריי ויתרו לי תמיד.
חרש נשאו שקי זיכרונות
חונקים אוושתם במחיר מחיקתם
המקומות נחרכו ומצבורי הכאב דהו עם הזמן
הם אספו וקברו אותם לתוך תכריכיהם
כדי למנוע ממני דמעה.
ואיש לא נותר כדי לשאול
איך קראה דודתי פייגה לחמשת ילדיה
שלא חזרו משם.. |
|
|
רגע, לא הבנתי,
תסבירי לי שוב
מה עושים עם
הדבר הזה...
ילדה קטנה
בשיעור פרטי עם
שלי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.