|
הוריי ויתרו לי תמיד.
חרש נשאו שקי זיכרונות
חונקים אוושתם במחיר מחיקתם
המקומות נחרכו ומצבורי הכאב דהו עם הזמן
הם אספו וקברו אותם לתוך תכריכיהם
כדי למנוע ממני דמעה.
ואיש לא נותר כדי לשאול
איך קראה דודתי פייגה לחמשת ילדיה
שלא חזרו משם.. |
|
|
זה שאתם מפרסמים
את במה ואחר כך
עוד מקבלים בגלל
זה את הסלוגן
שלכם זה מעליב
ופוגע בציפור
נפשי שגם ככה
קוצצו לה הכנפים
שברו לה את
המקור ועשו
מהנוצות שלה
מעיל פרווה
הזאת עם מצבי
הרוח נעלבת! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.