[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מומי מרקס
/
פתיל קצר

ואני מחפש את השכנה ממול. אמרו לי נסעה לסוריה, לפקיסטן,
לטורקיה. אבל אני אומר לא, היא מתחבאת אצלי בבית. והיא הייתה
גרה פעם אצל הפקיסטני ההודי, אבל כשהוא נסע היא הייתה לבד.
והיא הייתה שומעת מוצרט, ובריטני ספירס, ומטאליקה, ועושה קולות
של אורגזמות בסדר מופתי. בלילות הייתה מייללת לירח כמו חולה
רוח, והייתה מגרשת שדים ועוקרת עקרבים מהחורים. אני אמרתי לה
את תלכי ככה לאיבוד. היא לא הקשיבה. אז הייתי עוזר לה והייתי
מנקה את הבית, והיא הייתה מתחבאת בתוך שקיות אורז על המזנון
החום הישן, זה שסבא נתן לי לפני שנולד. אבל באוויר תמיד היה
ריח שלה וככה הייתי מוצא. אמרה בוא נשתגל כמו לטאות, כמו
תניני-ביבים. הלכה כי לא רציתי. השתגלה עם שיכורים. הייתה
חוזרת מסריחה, מחליפה בגדים, מכבסת את עצמה, ולובשת את הכותונת
הכחולה שם הייתה בטוחה. והימים שלנו היו חולפים ככה נדמה בלי
מטרה. בלי טלוויזיה, מחשב, והרדיו הישן כל הלילה דולק. ואני
אומר לה שבי אולי יש אוכל במקרר, אכין לך פסטרמה, או ריבה, או
אולי בייקון. הלכה לסיני לנפוש בים, חזרה כושית, הסתובבה כל
היום בתוך השירותים, עשתה אימוני קרטה במקלחת. בסוף יצאה מבטן
אימה כמו לא נולדה מעולם והלכה לשחק בחצרות השכנים. מלטפת
חתולים, חותכת להם את השפמים, והם מסתבכים בגדרות ונתקעים
בסורגים. בסוף אמרו נסעה לסוריה, לפקיסטן, לטורקיה. אבל אני
אמרתי לא, היא מתחבאת אצלי בבית.

מתחת למנורה לא היה כלום, רק קצת עובש מהספרים הישנים שקראתי
לאורה. ומתחת למרצפות כל הכסף ששמרתי, ובתוך הקירות כל הגופות
שטבחתי. על השולחן נח פאקט מרלבורו סגור ומצית עם פנס מהבהב
ושתי מפתחות לאזיקי פרווה. הלכה בתוך הטלוויזיה, אמרתי. לא
הדלקנו אז עשתה דווקא. אבל פירקתי וחיברתי ולא מצאתי טיפת
נשמה. מתחת לשטיח היו עקבות רגליה יחפות ועל הברז טביעות סבון
לח של מקלחת בוקר. הייתה עושה, ולא מפסיקה, רק כשהשמש זרחה.

בערב היו נעצמות עיניי מפני העייפות ומפני החיפושים, והייתי
נרדם בבגדים לשירים ישנים, ולא הייתי חוזר עד לפנות בוקר,
בדיוק בשעה שהורגלתי לשמוע זרם מים במקלחת נפתח וידעתי שהיא
עירומה וגופה חטוב. אבל מעולם לא הצצתי וגם לא ניסיתי וגם לא
העזתי להביט בשני עופריה או בגילופי שיש רגליה.

אהבתי אותה, לא אכחיש. אך לא אהבה רומנטית, אלא תאוות בשרים,
אהבת נפשות רחוקות וקרובות, אהבת בוסר על שפתייך ילדה. בסך הכל
ילדה קטנה הייתה בת 80 פלוס, אבל נראתה אישה בוגרת בת 30
שעדיין חושקת בקישוא גדול לתקוע בין רגלייה ולהתנדנד עליו כמו
הנדנדה הכי כיפית בעולם. והייתי מטפס על האספלט מנגד ורואה
אותם עירומים, מתנדנדים, והתחת שלה עלה וירד על הפה שלו, ואני
הייתי נופל כמו תמיד, וילדים היו צוחקים עליי.

אבל אז הסתבנתי ומצאתי אותה בסבון, וניצלתי עירום זה לשיפשוף
ידני של ידייה הענוגות והקרות על הזין שלי, ונשיקה רטובה עם
לשון והכל. בסוף שמתי אותה על המרפסת ואמרתי לה "עולם," והיא
הכירה עולם, אבל לא ידעה לזהות בחושך. והשלכתי אותה מהחלון
לתוך אמבטיית בטון, והפכה ניצחית ומקועקעת, והפכה כוכב זוהר על
מרצפות הוליווד. רק שעכשיו הוליווד זו עיר של מסוממים
ומטורפים. אבל לא גיליתי לה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"באומנות, כמו
באומנות - אין
דבר כזה שאין
דבר כזה."
אלדד זיו.

ואני לא מבינה
איך אף אחד עוד
לא רשם את זה.

אחת שלא מבינה


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/4/10 22:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מומי מרקס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה